חב` א.ט. שירותים משפטיים בע"מ נ' גאבר סעיד

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

העובדות המשמשות רקע לבקשה

בחודש אפריל 2007 התנגש רכבו של הנתבע ("הרכב") ברכב משטרה בעיר טייבה. הרכב הוחרם ונגרר למגרשי התובעת. לטענת הנתבע, הוא פנה לתחנת המשטרה בטייבה וביקש לדעת פרטים בנוגע לקבלת רכבו אך נענה כי תישלח אליו הודעה על מיקום הרכב על מנת שיוכל לקבלו. בפועל, נגרר הרכב אל מגרשי התובעת ואוחסן שם תוך שהוא צובר דמי אחסנה בגין התקופה בה היה במקום.

התובעת הגישה תביעה כספית בגין חוב דמי האחסנה. כתב התביעה הומצא, על פי האמור באישור המסירה, לאחד בשם "סעיד" שהוכתר על ידי שליח התובעת כאביו של הנתבע. במהלך הדיון התברר כי שם אביו של הנתבע הוא אחמד ולא סעיד. למשמעות אי התאמה זו אדרש בהמשך.

לאחר שהנתבע לא התגונן, קיבלה התובעת פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע שעל פיו נפתח נגד הנתבע תיק הוצאה לפועל. במסגרת תיק ההוצאה לפועל ננקטו נגד הנתבע מגוון הליכים ובהם צווי עיקול על חשבונותיו וצו עיכוב יציאה מן הארץ שלו היה הנתבע ער, כעולה מעדותו.

הנתבע כופר בקבלת מכתב התראה מן התובעת כמו גם בקבלת כתב התביעה וכתב האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. עוד טען הנתבע כי התובעת נהגה בחוסר תום לב משהמתינה שנה תמימה עד שפנתה אליו בדרישה לסלק את החוב.

התובעת טענה בתגובה כי הנתבע איחר את המועד להגשת בקשה זו. כיצד? על פי הנטען, המפגש הראשון בין הנתבע להליכי ההוצאה לפועל הייתה עת ביקש הנתבע לצאת את הארץ עם משפחתו ואז נודע לו על צו עיכוב היציאה. עוד עולה כי חשבונותיו של הנתבע עוקלו בחודשים יוני 09' וינואר 10'. התובעת מסיקה מידיעה זו על ידיעת הנתבע אודות פסק הדין ומכאן שהנתבע איחר, לשיטתה, את המועד להגשת בקשה זו.

לעניין אופי ביטול פסק הדין נאמר כי אין מדובר בביטול מחובת הצדק שכן כתב התביעה הומצא כדין לנתבע אשר הזדהה, לטענת התובעת, כאביו בשם "סעיד" חתם על אישור המסירה. כך או כך, טוענת התובעת כי העיקר בענייננו הוא כי אביו של הנתבע (או אדם שהציג עצמו ככזה) ניאות לקבל עבור הנתבע את כתב התביעה. ולחתום על אישור המסירה..

לעניין הגנת הנתבע טוענת התובעת כי זו אינה קיימת!! הנתבע מודה למעשה כי הוא בעלי הרכב וכי דבר עיכוב ואחסונו היו ידועים לו. על כן, כל ניסיון לגלגל לפתחה את התובעת את המחדל שבאי שחרור הרכב – לא יצלח.

דיון והכרעה

לטעמי יש לבטל את פסק הדין. אלה טעמיי.

על מנת להבהיר מסקנתי, יש להידרש לשתי שאלות: האחת, האם אכן הוכח כי הנתבע איחר את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שאז דין בקשתו להימחק על הסף; השנייה, בהנחה והתשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה: האם הוכח כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבע.

איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין

התובעת טוענת כי הנתבע איחר בהגשת בקשה זו הואיל והיה ידוע לו זה מכבר על הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו ובין היתר על עיכוב היציאה מן הארץ. אינני סבור כך. ראשית, מכתב האזהרה שצורף לתגובת התובעת עולה כי זה הומצא בדרך של הדבקה על דלת הבית. לגבי כתב כזה אין לדעת אם מאן דהוא לא הסירו מדלת הבית כך שבית המשפט בן חורין לקבוע כי ההמצאה אינה המצאה כדין (ב"ש 278/84 מחמוד סולימאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ , לח (2) 755).

התובעת טוענת כי ידיעתו של הנתבע שקולה להמצאת פסק הדין לידיו. אמנם? אין חולק כיום כי לצד "כלל ההמצאה" חל גם "כלל הידיעה" ואולם התנאים להכרה בידיעה כתחליף להמצאה (או כמשתיקה טענה של היעדר המצאה) היא קיומה של " ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית. בהתקיים ספק בשאלת הידיעה, ברי לכולי עלמא כי אין להתבסס עליה ויש למנות המועדים מעת ההמצאה כדין" (רע"א  11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם)). בענייננו כל שהוכח הוא כי הנתבע ידע על הליכים הננקטים נגדו מכוחו של פסק דין. אין כל ראיה לכך שהנתבע ידע על קיומו של פסק הדין מכוחו ננקטו ההליכים ובוודאי שאין ראיה כי ידיעה זו הייתה "ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית". בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי יש להכיר בידיעת הנתבע על הליכי ההוצאה לפועל כתחליף להמצאה של פסק הדין שניתן נגדו לידיו כדין. משכך קבעתי, ברי כי התובעת לא עמדה בנטל להראות כי בקשה זו מוגשת באיחור.

ביטול מתוך חובת הצדק

באישור המסירה של כתב התביעה, עליו סמכה התובעת בעת הגשת בקשה למתן פסק דין, ציין שליח התובעת (וכן בתצהירו) כי המסירה בוצעה לאביו של הנתבע ששמו "סעיד". הנתבע הכחיש את הטענה לפרטיה. ראשית הוא ציין כי שם אביו אחמד ולא סעיד. שנית, הוא ציין כי אביו אנאלפבית ואינו חותם על דבר שהוא אינו יודע. שלישית, נטען כי אביו של הנתבע והנתבע אינם חולקים אותה קורת גג אלא אביו של הנתבע גר בקומה מתחתיו. טענות אלה לא נסתרו. לאורן אני סבור כי המצאת כתב התביעה לא הייתה כדין. אם צדק שליח התובעת בכך שכתב התביעה הומצא לאביו של הנתבע, הרי שלטענת הנתבע הוא ואביו אינם מתגוררים בבית אחד אלא בבתים נפרדים, סמוכים אמנם, עם משפחותיהם. הטענה לא נסתרה. משכך, לא מתקיים התנאי בתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי כי בהיעדר הנתבע תהא ההמצאה לבן משפחתו של הנתבע המתגורר עמו.

זאת ועוד: שמו של אבי הנתבע, כעולה מעדות הנתבע, אינו סעיד אלא אחמד. אם אכן הומצא כתב התביעה לאחד בשם "סעיד" מי לכפינו יתקע כי מדובר בבן משפחה של הנתבע המתגורר עמו? ועוד: אם לא טרח שליח התובעת לבדוק ולאמת כהלכה הפרטים הנקובים באישור המסירה הם אכן פרטי אביו של הנתבע ולא של אדם אחר – כיצד ניתן יהיה לסמוך מתן פסק דין על קביעותיו?

לאור האמור אני סבור כי יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום שאם לא כן תשוב התובעת ותהיה זכאית לעתור למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה.